אמנון, בן סטפי ויעקב נולד ביום כ"ה בטבת תש"י (14.1.1950) בבאר-טוביה. שנות ילדותו המוקדמות עברו עליו בקיבוץ עין-חרוד. אחרי-כן עברה משפחתו להתגורר בחיפה שם למד בבית-הספר היסודי "רמות" ובבית הספר התיכון-עירוני ה'. אמנון היה תלמיד מוכשר וחרוץ. אחד ממוריו, מר נתנזון, מתאר אותו כצעיר שקט ועם זאת ערני ונבון מאוד. הוא היה חברותי ביותר וניחן בחוש הומור דק, שהיה משרה אווירה טובה על חבריו. אנשים מבוגרים שהכירוהו, זוכרים אותו כבעל נימוסים מושלמים. דמותו הנעימה הייתה חביבה על כל מכריו ובזכות הכבוד הרב שרחש לזולת קנה לו חברים רבים. באותה תקופה אף כתב שירים, אשר ביטאו את גישתו החיובית לחיים. מערכת יחסים יפה במיוחד פיתח אמנון עם בני משפחתו. הוא היה קשור מאוד אל הוריו ואל משפחותיהם, לא הזניח אף אחד מהם והיה מקדיש להם מזמנו ומעניק להם מאהבתו. שעות ארוכות בילה בטיפוח גינת סבו ושעות רבות, בערבים ובשבתות, נהג לשבת ולשחק אתו במשחק השח-מט, שהיה אהוב על סבו במיוחד. בחופשות נסע אל דודו בכפר, שם אהב לעבוד ולבלות את היום כולו בחוץ, מחשל את שריריו בעבודת המשק ומטפח את אהבתו לטבע ולחי. הוא הכיר בכשרונותיו של אחיו הצעיר ועודד אותו להמשיך בלימודיו. את אחותו הקטנה היה לוקח אתו לנסיעות ולטיולים, והיה מעתיר עליה שפע של אהבה. אבל היחסים העמוקים והמשמעותיים ביותר בחייו היו עם אמו ועם אביו. אמו הייתה בשבילו כחברה, לה סיפר תמיד על תכונותיו ואותה שיתף תדיר בלבטיו ובחוויותיו.

אמנון גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1968 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות עבר קורס במקצועות השריון והשתלם כנהג-טנק וכתותחן. מפקדיו עמדו במהרה על כשרונותיו ועל יחסו הרציני לתפקידיו ושלחו אותו לקורס מפקדי טנקים. הוא השלים את הקורס בהצלחה והוצב ליחידת-שדה של החיל כמפקד טנק ובתפקיד זה שירת עד תום תקופת שירות החובה שלו.

לאחר ששוחרר משירות החובה נשא לאישה את יעל שהייתה חברתו כארבע שנים והקים אתה בית בחיפה. אושרו היה מושלם. הוא החל לעבוד עם אביו וראה ברכה בעמלו. אביו מעיד שבאותה תקופה שהחל לעבוד יחד עם אמנון, גילה את הכשרונות החבויים בבנו והיחסים ביניהם העמיקו. במלחמת יום-הכיפורים השתתף אמנון בקרבות הבלימה האכזריים בסיני כמפקד טנק. בקרב שהתחולל ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפגע הטנק שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה בהריון, הורים, אח ואחות. בתו, איילת נולדה חמישה חודשים אחרי כן. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "סמל אמנון ז"ל שירת ביחידת שריון ויצא כמפקד טנק לקרב. הוא גילה אומץ לב, תושייה וקור רוח בקרב הבלימה בגזרה המרכזית בסיני. דמותו של אמנון תיחרט לעד בזיכרוננו, חבריו לנשק".

פלוגתו, פלוגה ד', הוציאה לאור חוברת לזכר חייליה-חלליה, שנפלו בקרב, ובה תמונתו של אמנון ודברים משלו ועליו.